<h1>פסקי ריא"ז — יבמות</h1>
<h2>דף יא:</h2>
האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו [לה] מת בעליך הרי זו מותרת להנשא, ואפילו על פי עד אחד כמו שיתבא' בהלכות הללו בפרק האשה שהלכה [קכ"ב ע"א]. ובין שנשאת על פי עד אחד ובין שנשאת על פי שנים עדים, אם בא בעלה אחר כך תצא מזה ומזה, קנס קנסו אותה חכמים לפי שלא דקדקה בנישואיה ועשו אותה כאשת איש המזנה במזיד שאסורה לבעל ולבועל. וצריכה גט מזה ומזה, ואע"פ שאין קידושי השיני כלום, שמא יאמרו גירשה הראשון וכנסה השיני, לפיכך צריכה גט אף משיני, והואיל וצריכה גט אף משיני צריכה להמתין שלשה חדשים לגירושיה ואפילו אם היתה קטנה כמבואר בקונטרס הראייות בראיי' א'.
<h2>דף יז:</h2>
הכונס את יבמתו וילדה עד שלא עברו ט' חודשים למיתת בעלה הראשון, והרי הולד הזה ספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון, מגרשה בגט וחייבין באשם תלוי והולד כשר, וראוי להיות אפי' כהן גדול. ילדה לו בן שיני השיני ספק ממזר, שאם הולד הראשון בן ט' לראשון הרי היא ערוה לשיני, ואם הוא בן שבעה לאחרון הרי היא בהיתר לשיני.
